ערר התביעה הצבאית על החלטת ביהמ"ש לשחרר את העורר בתנאים מגבילים-נדחה

בתאריך 3.9.07, עם סיום חקירתו של המשיב, הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגדו המחזיק חמש עבירות. כעולה מכתב האישום, מבקשת התביעה הצבאית לייחס לעורר חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות ונוכחות באסיפה. המדובר במעורבות אסורה במהלך השנים 2004-2005, ועד לחודש אוקטובר 2006.

ביהמ"ש, אשר התבקש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, דחה את הבקשה וקיבל את הטענה כי מדובר בחברות מופסקת אשר איננה מצביעה על מסוכנות המחייבת מעצר. אגב כך, הורה ביהמ"ש על שחרורו של העורר בתנאים, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ש"ח במזומן, ערבויות צד ג' בסך 7,000 ש"ח שיופקדו ע"י שני תושבי ישראל והתייצבות בתחנת משטרת נווה יעקב כל יום ראשון בשבוע.

עוד טרם הספיק דיו ההחלטה להתייבש, הגישה התביעה הצבאית הודעת ערר ובקשה למעצר. במסגרת זו דרשה התביעה הצבאית את התערבות ערכאה זו בהחלטתו של בימ"ש קמא ועתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים לפניי, חזרה התביעה הצבאית על טענותיה שבכתב והדגישה כי ניתן ללמוד על כך כי המשיב היה חבר בארגון אסור עד למועד מעצרו. לצורך זה, הפנתה לאמרתו המשטרתית מיום 9.8.07, בה מסר כי הוא שייך לארגון החמא"ס. עוד טענה התביעה הצבאית, כי שגה בימ"ש קמא בכך כי לא העניק את המשקל הראוי לנפח פעילותו של המשיב ולעובדה כי פעל פעילות אסורה במהלך השנים 2004-2006. במקביל, והגם כי בדיון המשפטי שהתקיים בבימ"ש קמא, לא הצליחה התביעה להצביע על תשתית ראייתית התומכת בפעילות המשיב בכותלא אל אסלאמיה עד ליום מעצרו, תיקנה התביעה הצבאית את כתב האישום והגישה כתב אישום מתוקן לביהמ"ש, המייחס לו בין היתר, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ממועד שאינו בידיעת המאשים ועד ליום מעצרו, בכך כי היה חבר בארגון החמא"ס. בעשותה כן, ביקשה התביעה הצבאית להסתמך על אותה אמרה משטרתית מיום 9.8.07 ועל תשובתו לשאלת החוקר "לאיזה ארגון אתה שייך? לארגון החמא"ס".

מאידך, ביקשה הסנגוריה כאמור, לדחות את העתירה ולהניח להחלטת בימ"ש קמא. לטעמה, הפירוש שנתנה התביעה הצבאית לתשובתו של המשיב בחקירה, ניתנת לפירוש נוסף. אפשרות זו להבנת תשובתו מתחזקת, לנוכח המשך החקירה, אשר עוסקת בעבר ובפעילות שהייתה למשיב באותה עת.

בחנתי את הנטען מכאן ומכאן, עמדתי על התשתית הראייתית שהתגבשה בתיק, והגעתי למסקנה כי יש לדחות את עתירתה של התביעה הצבאית. השתכנעתי כי בנסיבותיו של תיק זה לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על רצף החברות, ועל כן, לא השתכנעתי כי יש לקבל את טענת התביעה הצבאית שהמשיב היה חבר במסגרת החמא"ס עד ליום מעצרו דווקא.

השתכנעתי כי לא נפלה טעות  בהחלטת בימ"ש קמא המחייבת את התערבותה של ערכאה זו, ודומני כי חלופות המעצר שנקבעו ע"י ערכאה קמא, נקבעו אחר התייחסות וחשיבה, ויש בהם כדי לבטא את האיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי וזכויותיו של המשיב.

לנוכח כל האמור, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 7 בנובמבר 2007, כ"ו במרחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

השופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: